הצהרת נגישות

© כל הזכויות שמורות 2018

See Far CBT

דיכאון, פוסט- טראומה ותגובות פסיכוסומאטיות

מהו מודל ה- SEE FAR CBT -"מעבר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי"?

מודל ה"מעבר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי" (SEE FAR CBT) הוא מודל טיפולי בטראומה אשר נועד לתת מענה מהיר ויציב לסימפטומים הפוסט טראומטיים. הטיפול מתבסס על שילוב מספר גישות טיפוליות הנחשבות ליעילות במיוחד לטיפול בטראומה:
  Somatic Experience : טכניקה טיפולית המתמקדת ב"זיכרון הגופני" של  הטראומה, בהתאם לעבודתם של מטפלים וחוקרים כ-  Levine& Van der colck, Rothchild.
• Fantastic Reality: טכניקה טיפולית המבוססת על שיטה שפיתח להד לשימוש במרחב הפנטסטי, בהתבסס על עבודתם של מטפלים ותאורטיקנים כוויניקוט וג'נינגס.
• הגישה הקוגניטיבית התנהגותית: שילוב טכניקות ממספר מודלים קוגניטיביים התנהגותיים, כהרפיה וחשיפה ממושכת, המתבססים על שחזור בדמיון ובמציאות. 
בהתבסס על גישות אלו, מתמקד המודל הטיפול במספר סימפטומים הקשורים  להפרעה פוסט טראומטית מלווה פעמים רבות בהימנעות המגבילה מאוד את התפקוד ובכך גורמת לירידה בביטחון ותחושת הערך העצמי. על כן, מטרה מרכזית של הטיפול היא החזרת המטופל לתפקוד. דוגמא לכך היא אדם אשר לא מסוגל לצאת מביתו לעבודה בגלל חשש מתאונת דרכים שעשויה לקרות לו בדרך. במקרה זה, מטרה מרכזית תהיה עזרה בהשגת היכולת לצאת מהבית, לנהוג וכן הלאה באמצעות חשיפות חוזרות לגירויים המאיימים. בנוסף, מוקדשת תשומת לב לחזרה  לקיום פעילויות שבעבר גרמו הנאה ושהמטופל הפסיק לקיימם על רקע האירוע הטראומטי (למשל, פגישה עם חברים, בילוי במקומות הומים וכד'). ההכנה לחשיפות מלווה גם בעבודה עם אספקטים קוגניטיביים המעכבים את הריפוי הנוגעות לעצמי או לעולם : אמונות כגון "כל האחרים מצליחים להתמודד עם החרדות שלהם - אבל אני לא" או "העולם הוא מקום מסוכן ולי אין סיכוי לשרוד בו בעצמי", או "אני אשתגע או אביך את עצמי מרב חרדה" פוגעות בתפקוד ובערך העצמי ולכן התמודדות ושינוי שלהן עשוי להביא להסתגלות טובה יותר.
אלמנט משמעותי נוסף מתבסס על החוויה התחושתית של הטראומה. אירוע טראומטי עשוי להביא למתח מוגבר בגוף שמתבטא, למשל, בסימפטומים כעוררות מוגברת, קופצניות ודריכות. בהתאם לכך, המודל הטיפולי כולל למידת טכניקות הרגעה עצמית כמו גם זיהוי ושחרור תחושת הדריכות הגופנית.
האלמנט השלישי הוא שימוש במרחב הפנטסטי באמצעות קלפים טיפוליים כאמצעי התמודדות עם החוויה הטראומטית. המודל מתבסס על ההנחה כי התייחסות לסיפור הטראומטי דרך הקלפים הטיפוליים מאפשרת הפעלה של אזור מוחי האחראי על מידע ויזואלי. כך, בשילוב עם טכניקות שחרור המתחים בגוף, מתאפשר עיבוד רגשי של האירוע הטראומטי. אלא שבניגוד לאירוע הטראומטי המאופיין בדרך כלל בחווית חוסר אונים, הפעם נמצאת השליטה בידי המטופל: כאשר החוויה הרגשית הופכת חזקה ומציפה מדי אפשר לעצור, ועצם השימוש בקלפים  יוצר חוצץ מסוים בין המטופל לחוויה, ובכך מגדיל את תחושת השליטה ויכולת ההתמודדות עם החרדה.

כיצד מתנהל הטיפול?

מדובר בטיפול קצר מועד ומובנה מאוד: 8-15 פגישות של 90 דקות כל אחת, כאשר לכל מפגש יש "סדר יום" עליו אחראי המטפל. הטיפול מתנהל במספר שלבים:
בראשית הטיפול דנים ומסכימים על האבחנה הפוסט טראומטית ועל התוכנית הטיפולית. במקביל, מלמדים טכניקות לניהול חרדה כדי להקל על הקשיים המיידיים. בהמשך הטיפול המטופל רוכש טכניקות להפחתת חרדה ולהשגת תחושת שליטה ורגיעה פנימית. זאת, באמצעות אלמנטים וטכניקות רגשיות, קוגניטיביות, גופניות ודמיוניות. לאחר שנרכשת שליטה בטכניקות אלו, המטופל מתחיל לקבל 'משימות בית' שנוגעות להתנסות מחדש בפעילויות מהן נמנע בעקבות הטראומה. למשל, אישה שנמנעת מבתי קפה בעקבות פיגוע חוזרת להתנסות בכך וכד'. בכל מפגש מקצים זמן לאופן בו התמודד המטופל עם משימות הבית ומאתרים את הקשיים והמקומות בהם עדיין יש הימנעות. משימות ההתנסות החוייתית במציאות מהוות מקור משמעותי בו המטופל רוכש ביטחון ביכולתו לחזור ולקיים פעולות יומיומיות מתבקשות, וכך לחזור ולהצטרף למעגלי החיים המשפחתיים, החברתיים והתעסוקתיים. אין הכוונה רק לחזרה לפעילויות תעסוקתיות ומקצועיות אלא גם לפעילויות שעשויות לגרום הנאה ותחושת מסוגלות.
כמו כן, במודל הטיפולי משתמשים בדה-סנסיטיזציה שיטתית- טכניקה בה המטופל מגיע למצב של הרפייה ורגיעה ותוך שימוש במרחב הפנטסטי מתנסה בהורדת המתיחות הפסיכולוגית הקשורה בזיכרונות או החוויות הטראומטיות.
בסביבות המפגש השישי או השביעי מתחילים להשתמש גם בשחזור הטראומה באמצעות המרחב הפנטסטי שמאפשרים הקלפים הטיפוליים: המטופל מספר את האירוע הטראומטי תוך שימוש בקלפים, כאשר בשלב זה הוא כבר מסוגל להשתמש בטכניקות ההרגעה העצמית שנלמדו. השחזור במרחב הפנטסטי מאפשר פיתוח עמדה פסיכולוגית חדשה כלפי הזיכרון של החוויה הטראומטית.
עם החזרתיות בשיחזור מצליח המטופל לרכוש גם ביטחון ביכולת שלו להמשיך ולזכור את החוייה הטראומטית מבלי שהזיכרון יהווה מקור לכאב חזק עד כדי חוסר אונים.
מטופלים שהתנסו במודל טיפולי זה מדווחים על חזרתם ליכולת להנות מפעילויות משפחתיות וחברתיות מחדש. בנוסף, הם מתארים השגה של הבנות חדשות לגבי ערכו של האירוע הטראומטי בחייהם, ואמונה חיובית שרכשו כלפי עצמם תוך התמודדות עם ההפרעה הפוסט טראומטית.