מה זה דיכאון?

אנשים הלוקים בתסמונת זו לא הכרח חווים בדיוק את אותן תחושות, אך קיימים סימפטומים דומים המשתנים בהקשר לחומרתם, תדירותם, והתמשכותם של התסמינים חולה אחד לאחר. להלן דוגמאות של תסמינים (סימפטומים) המאפיינים את התופעה.
  תחושת עצבות עמוקה, ריקנות פנימית, חרדה.
  תחושת חוסר אונים, חוסר תקווה, אשמה, חוסר ערך, ויאוש.
  עצבנות וחוסר מנוחה.
  אובדן העניין בדברים שהעסיקו את האדם בעבר.
  עייפות, חוסר אנרגיה.
  קשיי ריכוז וקושי לתפקד במשימות קוגנטיביות, כגון: קריאה, כתיבה, הבנת הנקרא, זכירה של פרטים
  קושי רב בקבלת החלטות: ההפרעה גורמת לאנשים להתמהמה לגבי החלטות, אפילו פשוטות
  קשיים בשינה הסדירה, התעוררות מוקדם בבוקר, או לחילופין שינה מוגזמת
  אי סדירות בנושא אכילה: אכילה מעטה מדי, או לחילופין אכילה מרובה
  במקרי דכאון קשים יותר, עלולות לעלות מחשבות אובדניות, האדם מעסיק את עצמו במחשבות כיצד לסיים את חייו, או אפילו מבצע נסיונות אקטיביים להתאבד
דיכאון הנה הפרעה בעלת תחום רחב של תסמינים המשפיעים על כמעט כל תחום בחייו של האדם.

בספרות המקצועית  מציינים שלושה סוגי דיכאון מרכזיים:
  דיכאון מאג'ורי (Major Depression Disorder)
זהו דיכאון חמור, כלומר הסימפטומים מבוטאים באופן חמור ומתמשך בעוד רמת התפקוד של האדם נמוכה מאוד.
  דיכאון דיסטמי (Dysthymic Disorder)
זהו דיכאון פחות חמור מהפרעת דיכאון מאג'ורי ביחס לעוצמת התסמינים, אבל הוא בדרך כלל נמשך זמן רב יותר. אנשים הלוקים בהפרעת דיסטמיה לא בהכרח נראים כאילו משהו לא בסדר אצלם, אבל פנימית הם חשים היטב שתפקודם אינו בריא, שתחושת החיות שלהם פגועה. למרות שהם מסוגלים לתפקד בד"כ באופן משביע רצון, התחושות הפנימיות שלהם אינן טובות, התפקוד של הלוקים בהפרעת דיסטמיה נמוך בהרבה מהפוטנציאל התפקודי שלהם והם חשים בסבל רב.
  הפרעה דו – קוטבית (מאניה דיפרסיה)
הפרעה דו-קוטבית הנה הפרעת מצב-רוח שבה מצב הרוח יכול להתחלף ממופע נמוך מאוד – דיכאון, למופע גבוה מאוד – מניה, ללא ויסות ואיזון בין תחושות אלו.

באופן אולי מפתיע, למרות שהפרעת דיכאון הנה תופעה קשה המגבילה ואף מסכנת את חייו של הלוקה בה, היא גם הפרעה שניתן להתמודד איתה בהצלחה ולטפל בה באמצעים שונים.
קיימים שני סוגי טיפול מרכזיים המסייעים להתמודד עם הפרעת דיכאון:

  טיפול תרופתי
הטיפול התרופתי בדיכאון פועל כדי לנרמל את תפקודם של המעבירים-העיצביים (ניורו-טרנסימטורים), חומרים כימיים במוח, המשפיעים על מצב הרוח. קיימים סוגים שונים של תרופות נוגדות דיכאון, כאשר התרופות הנפוצות ביותר הנרשמות לבעלי הפרעת זו הן ה SSRI – תרופות הפועלות להעלאת כמות הסרטונין בתווך בין תאי העצב. תרופה ותיקה ומפורסמת מסוג זה היא פרוזאק. אנשים רבים חוששים להשתמש בתרופות נוגדות דיכאון גם כאשר בעלי המקצוע המטפלים בהם ממליצים על כך. חששות טיפוסיים של מטופלים הנמנעים מליטול את התרופה הם: "התרופה תשנה אותי," "אני אתמכר לתרופה," או החשש שהמצב הדיכאוני לא יפסק עם לקיחת התרופה ואז לא ישאר פתרון חירום לבעיה. מחקרים רבים הראו ששתי שיטות הטיפול יעילות להתמודדות עם ההפרעה, עם זאת, השילוב בין השנים (טיפול פסיכולוגי וטפול תרופתי) הוכח כעדיף וכיעיל ביותר.

הטיפול בפסיכותרפיה הנו הקו הראשון והמומלץ לאיבחון ולהתמודדות עם דכאון. כשמדברים על פסיכותרפיה, למעשה מתייחסים למגוון רחב של סוגי טיפול פסיכולוגי – טיפול בדיבור, שבהם המטופל לומד במהלך הפגישות לזהות, להכיר, ולהתמודד עם הגורמים השונים המביאים את המטופל למצב הנפשי בו הוא נמצא. אומנם ישנם מקרים בהם הגורמים לדיכאון אינם פסיכולוגיים בלבד אלא ביולוגיים או תורשתיים, אבל גורמים פסיכו-סוציאליים ופסיכולוגיים הינם בד"כ מרכיב נוכח ומשמעותי במצב הרוח של אדם הסובל מההפרעה.